וישנבסקי נ' שיווק בע"מ ואח'

פסק דין

1.המבקש הינו חייב בתיקי הוצאה לפועל אשר נפתחו כנגדו על ידי המשיבים 2-25.

2.המשיבים 2-25 הינם זוכים אשר במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, הגישו כנגד המבקש בקשות לביצוע פסקי דין ובקשות לביצוע שיקים.

3.עניינה של תובענת המבקש הוא בקשה לפסק דין המצהיר כי המבקש אינו חב בתשלום השיקים או פסקי דין נשוא תיקי ההוצאה לפועל הנ"ל. בנוסף, המבקש עתר לצו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיבים לנקוט כנגדו בהליכי גבייה על פי תיקי ההוצאה לפועל.

4.המבקש טען כי הוא לא משך אף לא אחד מהשיקים נשוא תיקי ההוצאה לפועל וכי הוא לא חתם עליהם. לדבריו, שיקים אלו היו בפנקס אשר נגנב ממנו, השיקים הוצאו על ידי אלמונים במרמה והחתימות עליהם מזויפות.

5.משיבות 11 ו-12 טענו בתגובתן לבקשה, כי הן אוחזות בפסקי דין אשר ניתנו כנגד המבקש לפני שנים רבות וכי יש לדחות את הבקשה ולהפנות את המבקש להגיש בקשה לביטול פסקי הדין. משיב 13 טען בתגובתו כי ההליך אותו נקט המבקש אינו כדין וכי בין הצדדים קיים מעשה בית דין ומכוחו המבקש מושתק מלפעול. משיב 13 טען כי היה בידי המבקש לערער על פסק הדין אשר ניתן כנגדו או לבקש את ביטולו במועדים הקבועים לכך בחוק. משיבה 20 הגישה כנגד משיבה 1 והמבקש בקשה לביצוע שיק בתיק הוצאה לפועל מס' 01-79189-07-08, בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. משיבה 20 וכן משיבים 5 ו-25 טענו כי המבקש לא הגיש התנגדות לביצוע השיק ולכן השיק הפך לפסק דין בר ביצוע וחל מעשה בית דין. בדיון מיום 21.03.11 טענו המשיבים כי ניתן להכריע בטענתם מבלי צורך לברר את תובענת המבקש לגופה.

דיון

6.הוצאה לפועל של שטרות מוסדרת בסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, אשר מורה כדלקמן:

"(א)   שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט ...

(ב)   המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו הייתה בקשה לביצוע פסק דין.

(ג)   החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את העניין לבית המשפט; לעניין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.

(ג1)על אף האמור בסעיף 7(א), המועד להגשת התנגדות לביצוע הבקשה יהיה שלושים ימים מיום המצאת האזהרה."

שיק ניתן, איפוא, לביצוע כמו פסק דין של בית משפט. החייב רשאי להגיש תוך שלושים ימים מיום המצאת האזהרה התנגדות לביצוע השיק. כאשר מוגשת התנגדות, מעוכב ביצוע השיק, הדיון בבקשה לביצוע השיק ובהתנגדות אשר הוגשה לה, מועבר לבית המשפט ורואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר, לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. אם נמנע החייב מהגשת התנגדות לביצוע השיק, השיק הופך לפסק דין. ר' בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין:

"מהמשך הדברים האמורים בסעיף 81א נמצאת למד, שלא הרי ביצועו של שטר (ושיק בכלל זה) כהרי ביצועם של משכנתה או חיוב אחר בהם מדובר בסעיף 81. משכנתה שמבקשים לבצעה כמו פסק-דין מבוצעת ממש באותה דרך כמו פסק-דין. מה שאין כן שטר. ביצועו של שטר יעוכב, על-פי סעיף 81א(ג) לחוק, אם הגיש החייב התנגדות לביצועו, ומכאן ואילך, רואים את בקשת הביצוע כתביעה בסדר-דין-מקוצר, כאמור בתקנה 88ז, ואת התנגדות החייב כבקשת רשות להתגונן מפני אותה תביעה, כאמור בסעיף 81א (ג) לחוק. אמור מעתה, שטר כמוהו כפסק-דין על-תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מהתנגד לביצועו, או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה." (פ"ד כו(2), 145, 147-148).

7.משהחייב הוזמן כדין להגיש התנגדות לבקשה לביצוע השטרות ובחר שלא לעשות כן, השטר מהווה מעשה בית דין בין הזוכה לחייב והחייב מושתק ואינו רשאי לעורר את הפלוגתא נשוא הבקשה לביצוע שיק, במקום אחר. הוא הדין עם נתבע שלא התגונן בפני תביעה ושניתן נגדו פסק דין. הנתבע לא יוכל להגיש, לאחר מכן, תביעה משלו לפסק דין הצהרתי נגד מי שהיה התובע בתביעה, לגבי העילות שהועלו בתביעה. כך נאמר לעניין זה בע"א 154/87 אימפורט נ' יזלוגביץ:

"לדעתי, המשיבה כלל לא הייתה רשאית לטעון ולשכנע בראיות, בבימ"ש קמא, שהמערערת החזיקה בשיקים "שלא על-פי זכות שבדין" (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 [8]), וברור, שאם המערערת החזיקה בשיקים בזכות (ובמודע איני משתמש במינוח של פקודת השטרות לתיאור האחיזה בשטרות, משום שלא בכך אנו עוסקים במשפט הנוכחי), לא קמה כלל עילה של "עשיית עושר ולא במשפט". השאלה, האם המערערת הייתה "אוחז" בשיקים, שגם נהנתה מהחזקה שבפקודת השטרות בדבר "אחיזה כשורה", או שמא היה פגם בזכות הקניין שלה בשיקים, הייתה ראויה לבירור אך ורק בדרך המיוחדת שהמחוקק יתווה לכך ובמועד שהוקצב למשיבה לשם כך.

הכוונה, כמובן, להוראות שבחוק ההוצאה לפועל ובתקנות שהותקנו מכוחו בקשר לביצוע שטר ולהתנגדות לביצוע שטר. משהמשיבה הוזמנה כדין להגיש התנגדות לבקשה לביצוע השטרות, ובחרה, מטעמים שלה, שלא לעשות כן, בכך גילתה הסכמתה או כניעתה, ולו גם בשתיקה ובמחדל, לכך שהמערערת החזיקה כדין בשטרות ושהייתה זכאית לבצעם נגד המשיבה.

הדבר נראה לי ברור, שלא יתכן שמצבו של חייב שהוזמן ושלא התנגד לביצוע שטר יהיה טוב יותר ממצבו של חייב שהתנגד לביצוע שטר ושהתנגדותו נדחתה. כזה גם זה, מושתק ולא רשאי לעורר את הפלוגתא הזו במקום אחר. . .

כשם שלא יעלה על הדעת לאפשר לנתבע שלא התגונן בפני תביעה ושניתן נגדו פס"ד, להגיש, לאחר-מכן, תביעה משלו לפס"ד הצהרתי נגד מי שהיה התובע בתביעה, ובדרך זו להביא לדיון חוזר, או לתת לו הזדמנות חוזרת לדיון, בפלוגתא ולגבי העילות שהועלו בתביעה הראשונה ושהוכרע לגביהן בפס"ד, שיתכן שהפך לסופי - אלא אם כן עילת התביעה החדשה מעלה גורם חדש (כגון: מירמה בהשגת פסה"ד הראשון), גורם שלא קיים במקרה הנדון, ולכן אין צורך לדון באפשרות חריגה זו - כך גם לא יתכן לאפשר למי שלא התנגד לביצוע שטר לטעון את התנגדותו במסגרת תביעה שהוא מגיש להחזר הכספים ששילם במסגרת הליכי גביה שהתנהלו נגדו, כדין, בהוצאה לפועל.

במילים אחרות, קצרות ופשוטות, השטר מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה. לכן, הערעור מוצדק בכך, שעילת התביעה המעוגנת בעשיית עושר ולא במשפט, אין בה ממש." (פס"מ תשמ"ו (3) 485, 489-490).